וַיִּ֨בֶן מִגְדָּלִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וַיַּחְצֹב֙ בֹּר֣וֹת רַבִּ֔ים כִּ֤י מִקְנֶה־רַּב֙ הָ֣יָה ל֔וֹ וּבַשְּׁפֵלָ֖ה וּבַמִּישׁ֑וֹר אִכָּרִ֣ים וְכֹֽרְמִ֗ים בֶּהָרִים֙ וּבַכַּרְמֶ֔ל כִּֽי־אֹהֵ֥ב אֲדָמָ֖ה הָיָֽה׃ (ס)
כללי התחלת החכמה
[צז] שבעה אותיות כפולות, והם ב', ג', ד', כ', פ', ר', ת', ונקראו כפולות – שנקראו[ת] דגש, ורפה, חזק, וקל. שגם ג׳ וד׳ נרשם בהם דגש חזק וגם דגש קל, רק שנשכח מאתנו קריאתם, כמו שכתבו ספרי דקדוק. ור׳ שאינו מקבל כלל דגש, מכל מקום נקרא בחוזק וברפיון. וז' אותיות כפולות הנ"ל, המה כנגד שבעה תחתונות חג"ת נה"י ומלכות. ולכן בהם דגש ורפה, לפי שיש בהם חסד ורחמים וכמו שכתבנו למעלה. ויתר אותיות נקראו י"ב פשוטות, ויתבאר בס"ד לקמן על מה הם מרמזין (ועיין לקמן פ"ט סעיף י"א). ונתבאר כל הנ"ל בספר יצירה וביאור הגר"א ז"ל, ועיין ביאורו על היכלות דפקודי ריש היכל ו׳ ד"ה ת"ח רוחא וכו' ע"ש.